הבהרה: המאמר הזה הוא מידע כללי, לא ייעוץ משפטי. הנוסח המחייב הוא זה של החוק והתקנות; לפרטים מדויקים ומעודכנים פנו לתקנות הרשמיות ולווטרינר העירוני ברשות שלכם.
"יש לי גזע מסוכן." אני שומע את המשפט הזה הרבה — לפעמים בגאווה, לפעמים בחשש. אבל אחרי 15 שנה ואלפי מקרים, אני יכול לומר לכם שהמילה "מסוכן" מספרת הרבה פחות ממה שנדמה. בואו נעשה סדר — גם בחוק, וגם במה שבאמת קובע אם כלב מסוכן.
מה זה בכלל "כלב מסוכן" לפי החוק
לפי החוק הישראלי (החוק להסדרת הפיקוח על כלבים והתקנות שמכוחו), כלב יכול להיחשב "מסוכן" באחת משלוש דרכים:
- כלב מעל גיל 3 חודשים שנשך אדם או בעל חיים אחר וגרם לחבלה.
- כלב מאחד משמונת הגזעים שהוגדרו מסוכנים.
- הכלאה (מעורב) של אחד מאותם גזעים, הדומה לו בהתנהגות ובמראה.
ושמונת הגזעים ברשימה: אמריקן סטאפורדשייר טרייר (אמסטף), אמריקן פיטבול טרייר, רוטוויילר, בול טרייר, דוגו ארגנטינו, פילה ברזילרו, טוסה אינו (יפני), וסטאפורדשייר בול טרייר.
החובות של בעל כלב מסוכן
החוק מטיל שורה של חובות מחמירות. בין העיקריות:
- בעלים מעל גיל 18.
- עיקור או סירוס של הכלב (בדרך כלל עד גיל חצי שנה), ואיסור מוחלט על ריבוי הגזע.
- רצועה קצרה — עד 2 מטר (לעומת עד 5 מטר לכלב רגיל).
- מחסום פה (זמם) בחוץ, בכל עת. ובבית — מחסום גם כשיש ילד עד גיל 16 שאינו מהמשפחה הגרעינית.
- גדר ושלט אזהרה בחצר, כך שהכלב לא יכול לצאת בעצמו.
- ביטוח צד ג', ורישיון ורישום במרשם.
וההשלכות של הפרה אינן קלות: קנסות מנהליים, ובמקרים מסוימים אף מאסר (עד חצי שנה על החזקה בלי רישיון ושחרור הכלב מחוץ לשטח, ועד שנה על החזקת כלב מסוכן בניגוד לכללים או מסירת מידע כוזב), ואף תפיסת הכלב. חשוב לבדוק את הנוסח העדכני של התקנות מול הרשות המקומית.
מעורב יכול להיות "מסוכן" גם בלי להיות ברשימה
נקודה שרבים לא יודעים: זה לא רק שמונת הגזעים. כל כלב — כולל מעורב, וכולל גזע ש"נחשב בטוח" — יכול להיות מוכרז מסוכן על ידי הווטרינר העירוני אם נשך וגרם חבלה. וגם מעורב שדומה לאחד הגזעים ברשימה בהתנהגות ובמראה עלול להיכנס להגדרה. כלומר, ההגדרה "מסוכן" היא לא רק עניין של שם גזע — היא גם עניין של מעשה.
גנטיקה מול חינוך: 70% ו-30%
עכשיו לחלק המקצועי, וזה הלב של העניין. אני אומר את זה ככה: בערך 70% מהתנהגות הכלב היא גנטיקה שהוא קיבל, ו-30% זה מה שאנחנו יכולים להשפיע. אפשר לעצב הרבה — אבל לא הכל. וכדי להבין למה, צריך שני מושגים פשוטים:
ברירה סלקטיבית (רבייה סלקטיבית). לאורך דורות, בני אדם בחרו להרביע דווקא כלבים עם תכונה מסוימת — נניח נטייה לקרב, או תיאבון בלתי-נגמר — עד שהתכונה הפכה מוטבעת בגזע. זה כמו לחדד עיפרון שוב ושוב לאותו כיוון: בסוף זו הצורה שלו.
יצר (דחף מולד). יצר הוא משהו שהכלב נולד איתו ורוצה לעשות — לא משהו שלימדו אותו. ואת זה אפשר ללמד אותו לרסן, אבל אי אפשר למחוק. דוגמה: לברדור נברר להיות "אוכל בלי שובע". אני יכול ללמד לברדור לא לאכול מהרצפה — אבל אני לא יכול להוריד ממנו את הכמיהה לאכול. בדיוק אותו דבר עם גזע שנברר לאורך שנים לקרב: אפשר לאלף אותו, אבל לעולם לא באמת "להוריד" את הכמיהה להיכנס לעימות. במיוחד כשאין בישראל שום פיקוח אמיתי על הרבייה של הגזעים האלה.
המקרה של הרוטווילר שסתר את הכל
וכאן דווקא סיפור שסותר את מה שאמרתי — ובכוונה. היה אצלי במרכז רוטווילר חמוד ועצום, שהלוק שלו היה מאוד מאיים לבעלים. את הכלב הזה יכולתי לשלב עם כמעט כל כלב, והוא היה מקבל אותו בצורה הכי טובה שיש. הוא אהב כל אדם מכל סוג, והיה חברותי ועדין. הגנטיקה שלו הייתה פשוט מדהימה, עם אפס רוע.
זה בדיוק מה שחשוב להבין: המון כלבים מ"גזעים מסוכנים" הם מדהימים, נטולי רוע, וחלקם עם יצרים נמוכים. הרוטווילר הזה היה יוצא דופן — אבל הוא לא לבד. ובכל זאת, אני חייב לומר את האמת גם לצד השני: כשמזמינים אותי לאילוף של רוטווילר, בדרך כלל זה על העוצמה והכוח בטיולים, על התפרצויות על אנשים וכלבים, ועל רכושנות. הסטטיסטיקה, לצערי, לרעתנו — בין היתר בגלל החוק והאכיפה.
מה אני חושב על החוק
אני אגיד את זה בכנות, כדעה מקצועית מהשטח: החוק, לטעמי, לא באמת משיג את מטרתו. הוא אמור לתת תנאים קשים — ולא מקלים — לבעלים שבוחר לגדל גזעים כאלה. אבל במקביל יש המון בתי גידול פיראטיים שחומקים מעונש, אין באמת יכולת אכיפה בשטח, ולצערי הכלבים האלה גם נלקחים לקרבות כלבים לטובת הימורים. ויש שושלות גנטיות כאלה שהגיעו לבתים, שקשה מאוד לחיות איתן.
מה הפתרון בעולם אוטופי, מבחינתי? להגדיר את הגזעים האלה כלא-מסוכנים, ולהכשיר בית גידול מפוקח שיעשה השבחה גנטית לטובת כלבים שאפשר לגדל בבתים — כי הם באמת מדהימים ביכולות שלהם ובאהבה שלהם לבעלים. עד שזה יקרה, המסר שלי פשוט: חשוב להבין בדיוק לאן נכנסים.
(למען ההגינות — מטרת החוק היא בטיחות הציבור, והגזעים האלה אכן יכולים לגרום לנזק חמור. הביקורת שלי היא על היישום והאכיפה, לא על הצורך בזהירות.)
אם יש לכם כלב מהרשימה — מה חשוב להפנים
הדבר הכי חשוב: להבין לאן נכנסתם, ולנהל את זה בשני מישורים במקביל.
- חוקית — עמדו בכל הדרישות. מחסום, רצועה קצרה, רישיון, ביטוח, עיקור/סירוס, גדר ושילוט. זה לא "המלצה" — זו החובה שלכם, והיא גם מגנה עליכם.
- התנהגותית — נהלו ופרקו. גזע חזק עם יצר צריך פריקת אנרגיה ופריקה יצרית קבועה, וניהול נכון של הסביבה. כלב כזה בלי מענה הוא מתכון לבעיות (הרחבתי על עוצמה, תגובתיות ורכושנות במאמרים נפרדים).
- קחו ליווי מקצועי — מוקדם. עדיף מאלף עם ניסיון מוכח דווקא בגזעים האלה ובעבודת מחסום.
מתי לפנות לעזרה?
מוקדם — ובגזעים האלה במיוחד, בגלל העוצמה. אם מופיעות התפרצויות, קושי מול זרים, או רכושנות — אל תחכו. וזכרו: תווית הגזע לא קובעת את הכלב שלכם; ההתנהלות, האחריות והליווי הם שיקבעו אם תחיו איתו טוב. (ואם אתם עוד לפני בחירת כלב — קראו על בחירת גזע שמתאים למשפחה.)