הכלוב הוא אחד הכלים השנויים במחלוקת בעולם הכלבים, ואני מבין למה.
אבל רוב הוויכוח מתנהל סביב השאלה הלא נכונה. השאלה היא לא אם כלוב זה טוב או רע. השאלה היא מה עשו איתו.
קודם כל: הגודל
זו הטעות הראשונה ואולי הנפוצה ביותר.
רוב הבעלים רוצים לקנות לכלב וילה. ההיגיון נשמע הגיוני: אם כבר הכלב הולך להיות בכלוב, לפחות שיהיה לו מרווח. אז קונים כלוב גדול בהרבה ממה שצריך.
וזה לא נכון. כלוב ענק ביחס לגודל הכלב מפספס את כל הרעיון.
כלוב תקני הוא כלוב שבו:
- הכלב יכול לעמוד בלי שהראש נוגע בתקרת הכלוב
- הכלב יכול להסתובב 360 מעלות
- כשהוא ישן לאורכו, הרגליים נכנסות בגודל שלו
לא פחות, אבל גם לא יותר.
יש לזה גם השלכה מעשית ישירה על גמילה מצרכים: בכלוב שמתאים למידה, הכלב לא יעשה צרכים במקום שהוא ישן בו. בווילה, יש לו פינה להתרחק אליה, וכל היתרון הזה נעלם.
שלב 1: הכלוב פתוח, והאוכל בפנים
בשלב הראשון לא סוגרים כלום.
משאירים את הכלוב פתוח, ונותנים את כל ההאכלות בתוכו. המטרה היא לקשר בין הכלוב לאוכל, וליצור אצל הכלב התניה מאוד חיובית כלפי המקום הזה. השלב הזה לוקח בערך שבעה עד עשרה ימים.
ותוך כדי, משחקים. אני אוהב לשחק עם הכלב משחק בסגנון ים ויבשה: זורקים אוכל או חטיף לתוך הכלוב, ותוך כדי אומרים לכלב ׳למקום׳.
יש לזה שני יתרונות. הראשון הוא שהכניסה לכלוב הופכת לכיף ולא למשהו שנכפה עליו. השני הוא שבדרך אתם בונים את הבסיס לפקודת ׳למקום׳, שתשרת אתכם הרבה מעבר לכלוב.
שלב 2: הסגירה, וזה החלק הקשה
זה השלב שרוב הבעלים ורוב הכלבים מתקשים בו, ולא בכדי.
מתחילים במדורג. סוגרים תוך כדי שהכלב נכנס, לזמנים קצרים.
מצ׳פרים על זמן, בהדרגה. כל פרק זמן שהכלב שוהה בכלוב מתוגמל, והזמנים גדלים לאט.
הפתיחה עצמה היא חיזוק שני. ברגע שהכלב הצליח, פתיחת הכלוב היא פרס בפני עצמו.
ואז מגיעה סגירה מלאה לזמן של מעל חצי שעה, ולא פותחים עד שהכלב רגוע לחלוטין.
זה הכלל שקובע את הכל. הכלב צריך ללמוד שרק רוגע מבטיח את היציאה שלו החוצה.
אם פותחים כשהוא בוכה, מייבב או גורד, לימדתם אותו בדיוק את ההפך: שהדרך החוצה עוברת בהתפרצות. וזה בדיוק מה שיוצר את הכלבים שאחר כך אומרים עליהם שהם "לא סובלים כלוב".
הרגלה נכונה כזו צריכה לקחת בערך שלושה שבועות עד חודש, מקסימום.
אז כלוב זה כלא?
התשובה שלי כנה: כלוב יכול להיראות ככלא, אם עושים את זה לא נכון.
בהרגלה נכונה קורה בדיוק ההפך. הכלב מקבל את המקום הבטוח ביותר שלו בבית, מקום למנוחה. זה מדמה מאורה, וזה משהו שכלבים מחפשים באופן טבעי.
תשימו לב שכלבים בוחרים לבד להיכנס מתחת למיטה או מתחת לשולחן כשהם לחוצים. הכלוב הוא אותו רעיון, רק שהוא נבנה בכוונה ובאופן שנוח להם.
וזה גם למה כלוב מורגל היטב הוא כלי כל כך חשוב ברגעי לחץ, למשל בזמן זיקוקים ורעמים.
אם אתם נתקלים בקושי בהרגלה, כדאי להיצמד למאלף. שם בדיוק ההבדל בין מאורה לכלא נקבע.
כמה שעות זה סביר
אצל גורים הכלל פשוט: מספר החודשים של הגור הוא מספר השעות שהוא יכול להתאפק, שעה לפה או לכאן, וכל עוד הוא התרוקן כמו שצריך לפני. גור בן שלושה חודשים, שלוש שעות.
אצל כלב בוגר הטווח הוא בערך שש עד שבע שעות, וההנחה הרווחת היא עד שש. אם זה קורה באופן קבוע ליותר מזה, כדאי לתאם עם מישהו שיוציא את הכלב בין לבין.
ואם הייתה מעידה חד פעמית, שלא יעבור שבע עד שמונה שעות. פשוט חבל על הכלב.
וכלב ששונא את הכלוב
אם הכלב שלכם כבר פיתח סלידה מהכלוב, בין אם מהרגלה לא נכונה ובין אם השתמשו בו כעונש, זה סיפור אחר לגמרי.
זה מצב הרבה יותר מורכב והוא דורש עבודה עם מאלף, כי הדרכים לפתור אותו מגוונות ותלויות בכלב הספציפי ובמה בדיוק קרה שם.
מה שאני כן יכול להגיד: אל תנסו לכפות את זה. כל סגירה בכוח מעמיקה את הבעיה.
מה אפשר לעשות כבר היום
- בדקו את הגודל. הכלב עומד בלי שהראש נוגע? מסתובב 360? ישן לאורכו? אם לא, זה הכלוב הלא נכון, בלי קשר לכמה נוח הוא נראה.
- העבירו את קערת האוכל לתוך הכלוב. דלת פתוחה, בלי לסגור כלום. זה כל המשימה לשבוע הקרוב.
- אל תפתחו כשהוא מייבב. גם אם זה קשה, וגם אם זה רק דקה. זה השיעור המרכזי של כל התהליך.
ומה לא לעשות: לא להשתמש בכלוב כעונש, אף פעם. ברגע שהכלוב הוא המקום שאליו שולחים כשכועסים, כל העבודה שעשיתם נמחקת.
מתי לפנות
אם הכלב לא מצליח להיכנס בכלל, אם הוא נכנס לפאניקה כשסוגרים, אם הוא פוצע את עצמו בניסיון לצאת, או אם הוא כבר פיתח סלידה מהכלוב מתהליך קודם, אל תמשיכו לבד.
רוצים להרגיל את הכלב לכלוב כמו שצריך? השאירו פרטים לשיחת ייעוץ חינם — מאלף בכיר יחזור אליכם לאבחון ראשוני.