טוען...
טוען...
סכנת חנק וחסימה, והגלעינים גם מכילים תרכובות ציאניד. הפרי עצמו בלי הגלעין בסדר במתינות.
הסכנה המיידית היא מכנית: גלעין אפרסק או משמש הוא בגודל מושלם להיתקע בוושט או במעי של כלב, והקצוות המחוספסים שלו יכולים לפצוע את דרכי העיכול. חסימת מעיים היא מצב חירום כירורגי.
מעבר לזה, הגלעינים מכילים אמיגדלין, תרכובת שמשחררת ציאניד כשהיא נלעסת ונטחנת. גלעין אחד שנבלע שלם מסוכן בעיקר בגלל החסימה, אבל כלב שמכרסם ומרסק כמה גלעינים חשוף גם להרעלה.
הקאות חוזרות, ריור מוגבר, חוסר תיאבון, כאב בטן (הכלב מתכווץ או מסרב שיגעו לו בבטן), חוסר שקט או היעדר יציאות. תסמינים כאלה אחרי בליעת גלעין הם סיבה לנסוע לוטרינר, לא לחכות שיעבור.
אפרסק, משמש, שזיף ונקטרינה בלי הגלעין מותרים בכמות קטנה. חותכים לקוביות ומגישים כפינוק. פירות משומרים בסירופ נשארים מחוץ לתפריט, כמות הסוכר שם מיותרת לחלוטין.
מתקשרים לוטרינר ומתארים את גודל הכלב ואת מה שנבלע. לא גורמים להקאה בבית בלי הנחיה מקצועית. בימים שאחרי עוקבים אחרי תיאבון, הקאות ויציאות, וכל שינוי מחייב בדיקה.
הסיכון העיקרי מגלעין בודד הוא חסימה, לא הרעלה. שחרור ציאניד משמעותי דורש לעיסה וריסוק של כמה גלעינים. עדיין, אין סיבה לבדוק את הגבול הזה.
אותו סיפור בקטן: הפרי מותר במעט, הגלעינים לא. בגלל הגודל, כלבים בולעים גלעיני דובדבן בקלות, וכמות גדולה שלהם יכולה להצטבר לחסימה.
זו בעיה התנהגותית שאפשר לפתור. מאלף בכיר מ־AllDog יחזור אליכם לשיחת ייעוץ חינם.
לשיחת ייעוץ חינםהמידע בעמוד מבוסס על הנחיות ASPCA ו־Merck Veterinary Manual והוא כללי בלבד. רגישות משתנה מכלב לכלב לפי גודל, גיל ומצב בריאותי, והמידע אינו מחליף ייעוץ וטרינרי. בכל מקרה של אכילת מאכל מסוכן או הופעת תסמינים, יש לפנות לוטרינר. הרשימה נבדקה ביולי 2026.