בשנים האחרונות אני רואה ביקוש עצום לכלבים האלה, ולאחרונה במיוחד לאמריקן בולי.
וחלק גדול מהבעלים שמגיעים אליי לא יודעים בדיוק מה יש להם בבית. לא מבחינת אופי, ולא מבחינה משפטית.
מה יש לאנשים בפועל
אני מחלק את מה שאנחנו רואים לשתי קבוצות.
הקבוצה הראשונה היא משפחות שיש להן פיטבול שנראה כמו פיטבול, ובאמת מאוד דומה לגזע.
הקבוצה השנייה היא משפחות עם כלב שהוא הכלאה של כמה גזעים, והן משוכנעות שיש להן פיטבול.
הסיבה לבלבול הזה היא חוסר פיקוח והרבעות לא חוקיות של הגזע. הרבה כלבים בישראל נמכרים תחת שם שאין לו כיסוי, ולעיתים המוכר עצמו לא יודע. זה גם מתחבר ישירות למה שכתבתי על הכלב המעורב: המראה החיצוני של כלב מעורב לא מספר לכם מה יש בפנים.
איך זה נראה כשזה טוב, ואיך כשזה לא
בדרך כלל הגזעים האלה מדהימים לבעלים שלהם. אני אומר את זה בלי סייגים, כי זה מה שאני רואה.
ובאותה נשימה, ראיתי משפחות עם בעיות קשות מאוד. תוקפנות כלפי אנשים אחרים, כלפי בעלי חיים וכלפי כלבים, ולפעמים גם כלפי הבעלים עצמם. וגם בעיות התנהגות אחרות: הרס בבית, חרדת נטישה, ותלות קשה.
יש גם מאפיין שקשור לגנטיקה של הגזע ואי אפשר להתעלם ממנו: בעיות התנהגות שמקורן ביצר צייד וביצר קרב. אלה יצרים שנוצרו בברירה ואפשר לנהל אותם, אבל אי אפשר למחוק אותם. וכל הכלבים האלה, בלי יוצא מן הכלל, דורשים פריקת אנרגיה קבועה.
ארבעת הדברים שקובעים לאיזו קבוצה תגיעו
נשאלתי הרבה פעמים למה אצל משפחה אחת זה עובד מצוין ואצל אחרת זה מתפוצץ. התשובה שלי מורכבת מארבעה דברים, ואף אחד מהם לא אופציונלי:
גנטיקה. מאיפה הכלב הגיע, מי ההורים, ומה היה קו הגידול. אצל הגזעים האלה זה חשוב במיוחד, בדיוק בגלל ההרבעות הלא מפוקחות.
אילוף מגיל צעיר. לא בגיל שנתיים כשכבר יש בעיה. מגיל צעיר, כשעוד בונים ולא מתקנים.
ליווי מקצועי. לא קורס אחד ולא סרטון. איש מקצוע שמלווה לאורך זמן ומכיר את הכלב הספציפי שלכם.
פריקת אנרגיה פיזית ומנטלית. שניהם. טיול ארוך לא מספיק לכלב עם מנוע כזה, וגם פאזל בבית לבד לא מספיק.
מי שמסמן וי על ארבעתם ברוב המקרים מקבל כלב מדהים. מי שמדלג על אחד מהם מהמר.
מה החוק אומר על כלב שרק נראה כמו פיטבול
אני אומר מראש: אני מאלף, לא עורך דין. אבל זה מה שאני רואה בשטח שוב ושוב, וזה עולה לאנשים ביוקר.
החוק בישראל מגדיר רשימה של גזעים מסוכנים, ובהם האמריקן פיטבול טרייר, האמריקן סטפורדשייר טרייר (אמסטאף) והסטפורדשייר בול טרייר. כתבתי על הדרישות המלאות במאמר על חוק הכלבים המסוכנים.
החוק מתייחס לא רק לכלב עם ייחוס, אלא גם לכלב שנראה כמו או מתנהג כמו. ההחלטה בפועל נמצאת אצל הווטרינר הרשותי.
מה זה אומר בשטח? שגם אם רשמתם את הכלב בעירייה ככלב מעורב, זה לא בהכרח מסדר לכם את העניין. אם חס וחלילה יקרה אירוע כלשהו, ייבדק האם הכלב קשור לגזע מסוכן. ואם התשובה חיובית ורשמתם אחרת, אתם בבעיה.
אני לא הפקח של אף אחד, ואני לא בא לאיים. אני כן אומר לבעלים שלי להיות עירניים לזה, כי הרישום כמעורב כנראה לא יעמוד במבחן ברגע האמת.
מה לעשות עם זה בפועל
אם יש לכם כלב שנראה כמו אחד מהגזעים ברשימה, או שיש לכם ספק:
- התייעצו עם עורך דין ועם מאלף לפני שאתם פונים לרשות. אני אומר את זה בכוונה בסדר הזה. פנייה לווטרינר הרשותי היא צעד שקשה לחזור ממנו, וכדאי להבין את התמונה המלאה לפני, ולא אחרי.
- דעו מה החוק דורש, כי חוק הוא חוק. אני לא מציע לאף אחד להתחמק. אם הכלב שלכם נחשב גזע מסוכן, צריך להתנהל בהתאם, וזה כולל גם את חובת הסירוס והעיקור, לצד ההיתר, הרישום והאיסור על הרבעה ומכירה.
- בינתיים, נהגו לפי הכללים המחמירים. רצועה קצרה, מחסום, ואדם בוגר שמחזיק. זה נכון גם משפטית וגם בטיחותית, בלי קשר לאיך הכלב רשום.
מה אפשר להתחיל לעשות כבר היום
- קבעו שגרת פריקה יומית קבועה, פיזית ומנטלית. אצל הכלבים האלה זה לא מותרות, זו תשתית.
- עבדו על ניתוק מגירויים לפני שיש בעיה. כלב עם יצר קרב שלמד להתנתק ולחזור אליכם הוא כלב אחר לגמרי ברחוב.
- אל תתרגלו תוקפנות כמשחק. משיכת חבל אגרסיבית, עידוד נהמות, משחקי כוח עם ילדים. מה שמצחיק בגור בן ארבעה חודשים הוא לא מצחיק בכלב בן שנתיים עם המסה הזו.
ומה לא לעשות: לא לחכות. אצל הגזעים האלה הפער בין בעיה קטנה לאירוע חמור נסגר מהר, והמחיר של אירוע גבוה גם לכם וגם לכלב.
מתי לפנות
מוקדם ככל האפשר, ורצוי עוד לפני שלוקחים את הכלב. אם כבר יש לכם אחד ואתם רואים תגובתיות, נהמות, מתח סביב אוכל, או קושי לשלוט בו ברצועה, זה הרגע. אל תחכו לאירוע ראשון, כי אצל הגזעים האלה אירוע ראשון הוא לעיתים גם האחרון מבחינת מה שאפשר לעשות אחריו.
יש לכם פיטבול או אמסטאף ואתם רוצים לעשות את זה נכון? השאירו פרטים לשיחת ייעוץ חינם — מאלף בכיר יחזור אליכם לאבחון ראשוני.